נועם ירושלמי על שבועות ד׳:ו׳

« נועם ירושלמי על שבועות ד׳:ה׳:ב׳ נועם ירושלמי על שבועות ה׳:א׳:ב׳ »

6 מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבֹאוּ וּתְעִידוּנִי שֶׁיֵּשׁ לִי בְיַד פְּלוֹנִי נֶזֶק וַחֲצִי נֶזֶק, תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, וְשֶׁאָנַס אִישׁ פְּלוֹנִי אֶת בִּתִּי, וּפִתָּה אֶת בִּתִּי, וְשֶׁהִכַּנִי בְנִי, וְשֶׁחָבַל בִּי חֲבֵרִי, וְשֶׁהִדְלִיק אֶת גְּדִישִׁי בְיוֹם הַכִּפּוּרִים, הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין:

פירוש נועם ירושלמי על שבועות ד׳:ו׳

6 ה"ו מתניתין משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני כו' שאנס איש פלוני ופיתה את בתי ושחבל בי בני והדליק גדישי בשבת הרי אלו פטורין ובגמ' נפש כי תחטא נפש כי תחטא לגזירה שוה מה נפש כי תחטא שנאמר להלן תביעת ממון ויש לו אף נפש כי תחטא שנאמר כאן תביעת ממון ויש לו לית הדא פליגא על ר"ל דאמר אין ממון אצל מלקות פי' שמקשה דמזה קשה לר"ל דאמר אין ממון אצל מכות דבשלמא לר' יוחנן איפשר לומר דמיירי בשגגה וחייבי מלקיות שוגגין חייבין וחייבי מיתות שוגגין פטורין וכמו דאמרינן בכתובות דף ל"ה אבל לר"ל דאמר אף חייבי מלקות שוגגין פטורין א"כ מה החילוק בין רישא לסיפא וע"ז אומר פתר לה כר"מ דאמר לוקה ומשלם פי' אבל מת ומשלם לא:

7 עוד שם מ"מ לא הפסידו ממון כיון דהלה הוי בעי למיתן ליה ולא יהב ליה כמו שהפסידו ממון. כבר ביארתי הירושלמי הזה בהקדמתי לספרי נועם ירושלמי על סדר זרעים על מה שנדחק הפ"מ לפרש מכל עקום לא הפסידו ממון הרי ממון ממש לא הי' להתובע אצל זה ומשני כיון דהלה הוי בעי למיתן ליה ולא יהיב ליה שזה הי' לו מן הדין ליתן לו אם היו מעידין עליו ועכשיו כשלא העידו אינו נותן לו כמו שהפסידו ממון ממש והילכך חייבין ופירושו דחוק:

8 ע"כ נראה לי דפריך על הברייתא שמביא בתחילה דנפש כי תחטא נפש כי תחטא לגזירה שוה מה נפש כי תחטא שנאמר להלן תביעת ממון ויש לו אף נפש כי תחטא שנאמר כאן תביעת ממון ויש לו וא"כ אמאי חייב בקנס דתנן אנס פלוני את בתו חייב ואמאי מ"מ לא הפסידו ממון וא"כ כמו שבשבועת הפקדון אם תבעו קנס וכפר פטור הכא נמי בשבועת העדות דהא ילפינן בג"ש דנפש כי תחטא וע"ז משני כיון דהלה הוי בעי למיתן ליה ולא יהב ליה כמו שהפסידו ממון פי' דיש חילוק בין פקדון לעדות דבפקדון פטו' בתביעת קנס דאם הי' מודה לו הי' פטור ע"כ לא הוי כפירת ממון משא"כ בשבועת העדות אם היו מעידים שחייב לו הי' צריך לשלם ע"כ הוי כמו שתבעו ממון. והוא כמו דאיתא בשבועות ד' ל"ג איבעי' להו משביע עידי קנס מהו כו' מאי כיון דאילו מודה מיפטר לאו ממונא קא כפר ליה או דילמא השתא מיהא לא אודי וכתבו התוס' בד"ה או כו' תימא דתפשוט ממתניתין דס"פ שבועת הפקדון ד' ל"ח דאנסת ופתית את בתי ר"ש פוטר משום דאינו משלם קנס עפ"י עצמו ואפי' רבנן לא מיחייבי אלא משום דקא סברי בושת ופגם הוא דקא תבע ושבועת העדות ילפינן בג"ש דתחטא תחטא דעיקר שבועת העדות דמיירי בתביעת ממון לא גמרינן אלא משבועת הפיקדון ולאו פירכא היא דלקמן גבי שבועת הפיקדון טעמא משום דלא כפר לי' ממונא שלא היה מתחייב בהודאתו כדאמרינן לקמן אבל הכא בשבועת העדות הוי קנס כשאר ממון שאם היו מעידין היה מתחייב בהודאתו כדאמרינן לקמן שאם היו מעידין היה מתחייב הנתבע בממון אחר ודו"ק:

« נועם ירושלמי על שבועות ד׳:ה׳:ב׳ נועם ירושלמי על שבועות ה׳:א׳:ב׳ »